בלוג

שושלת המלוכה הפורטוגלית

אחת מבין שלל האטרקציות של פורטוגל היא הארמונות המלכותיים הפרושים בה לאורך הארץ, האחוזות והמבצרים, המעידים על היסטוריה מפוארת של שושלות מלוכה ואצילים. בטיול הבא שלכם בפורטוגל, תוכלו לבקר במספר ארמונות אשר מובטח כי יותירו אתכם מלאי רושם – כמו למשל ארמון פנה בעיירה סינטרה, ארמון קולוז ששימש בית קיץ למשפחת המלוכה, ארמון מפרה שהוא אחד הארמונות הגדולים והמפוארים בעולם – ועוד.
רבים אינם יודעים זאת, אולם הייתה תקופה בה משפחת המלוכה הפורטוגלית נחשבה למשפחת המלוכה העשירה ביותר בעולם.
אזור פורטוגל של היום אוחד ונשלט על ידי מלך בודד בין השנים 1139 ועד 1910 (אז הפכה פורטוגל לרפובליקה והמלוכה בה בוטלה). כל מי שמבקר בפורטוגל זוכה להציץ אל ההוד והפאר אשר אפיין את חיי המלכים בארצות אירופה, ומכיוון שנכסי בית המלוכה הולאמו – הם נגישים לציבור הרחב.

הארמונות המלכותיים והגנים סביבם, למעט אלו אשר נהרסו ברעידות אדמה רבות עוצמה אשר פקדו את האזור, או במהלך כיבוש פורטוגל על ידי צבאו של נפוליאון – נראים בדיוק כפי שהיו בימי הפאר של שושלות המלוכה בפורטוגל. אתרים רבים הפכו למעין מוזיאונים, וחווית הביקור בהם מרגשת עוד יותר עבור מי שלהם היכרות כללית עם תולדות בתי המלוכה הפורטוגלים, על הסיפורים המרתקים והעסיסיים השזורים בחיי המלכים, המלכות, הנסיכים, הנסיכות, אנשי האצולה והחצר. לפניכם תיאור תמציתי של ההיסטוריה של פורטוגל בעת שהייתה מונרכיה :

איחוד אזור פורטוגל תחת מלך אחד
מקובל להתייחס למלך אפונסו, שהכתיר עצמו כמלך פורטוגל בשנת 1139, כמלך הראשון של אזור שלרבות הימים הפך למדינת פורטוגל. לפני מאורע מכונן זה שלטו באזור עמים ומלכים שונים דוגמת מלכי גליסיה, מלכי קסטיליה, ומלכי אסטוריאס (ממלכת אסטוריה שקמה בחצי האי האיברי בתחילת המאה השמינית לספירה). בשנת 868 מלך אסטוריאס, אלפונסו השלישי, העניק לאציל וימארה פרס את השטח המהווה היום את צפון פורטוגל. הממלכה החדשה קיבלה את שמה של העיר פורטוקאלה, פורטו של ימינו (עיר רומנטית קסומה שהיא העיר שנייה בגודלה בפורטוגל).

ממלכת פורטוקאלה התקיימה עד שבשנת 1071 גזל אותה מלך גליסיה, גרסיה השני, מ-נונו מנדס, צאצא של וימארה פרס. למעשה, אותו גרסיה השני היה האדם הראשון שנשא בתואר “מלך פורטוגל”, אולם כבר בשנת 1072 איבד תואר זה עת אחיו כבש את האזור וסיפח אותו לממלכתו, ממלכת לאון.
בשנת 1093 המלך אנריקה מבורגונדיה פעל על מנת להשיב לאזור פורטוגל את עצמאותו. בנו של אותו אנריקה הוא שעלה בסופו של דבר לשלטון, והפך ידוע כ-“אלפונסו הראשון” מלך פורטוגל.

שושלת בית בורגונדי
כאמור, היה זה אלפונסו בנו של אנריקה מבורגונדיה שהפך למלך הראשון של פורטוגל. שושלתו של אלפונסו, שושלת בית בורגודי, פרוסה על פני כ-200 שנים. בשנת 1383 מת המלך פרננדו הראשון מלבלי שהותיר אחריו בנים, כך יצא שבתו היחידה, ביאטריש, ירשה את כס המלוכה. שלטונה של ביאטריש לא האריך ימים, בעיקר משום שנישאה לנסיך ממלכת קסטיליה השכנה. כך, כבר בשנת 1385, הודחה ביאטריש מן השלטון ואחד מבניו הבלתי חוקיים של פדרו הראשון (סבה של ביאטריש) תפס את מקומה והפך לז’ואאו הראשון, מקים שושלת בית אביש, שהייתה משפחת המלוכה בפורטוגל עד שנת 1580.

שושלת בית אביש
בתקופת שושלת בית אביש ההתנכלות ליהודי פורטוגל הגיעה לשיאה, כולל המרת דת בכפייה והקמת האינקוויזיציה הפורטוגזית. בשנת 1557 מת המלך ז’ואאו השלישי, ואת כס המלכות ירש נכדו סבשטיאו שהיה אז בן שלוש בלבד. בטרם הספיק להעמיד יורש, נהרג סבשטיאו בקרב (כשהיה בן כ-25) והכתר עבר לאחי סבו, אנריקה, שהיה איש כמורה בכיר (חשמן), וככזה אסור היה עליו להתחתן. אנריקה פנה לאפיפיור על מנת שיתיר לו להינשא ולהוליד יורש אולם הלה סירב, משיקולים פוליטיים – תמיכתו של האפיפיור בשושלת הבסבורג היא שהובילה לסיום שושלת בית אביש ותחילת שושלת בית הבסבורג.

בית הבסבורג (שושלת פיליפה) ובית ברגנסה
לאחר מות אנריקה, שלא הותיר אחריו יורש היות והאפיפיור לא התיר לו להינשא, הפך פיליפה השני, מלך ספרד, למלך פורטוגל. בפורטוגל נודע כ-“פיליפה הראשון” מאחר והיה המלך הראשון משושלת חדשה.
פחות משישים שנים אחר כך איבד נכדו של פיליפה הראשון, פיליפה השלישי (שהיה בה בעת גם מלך ספרד, פיליפה הרביעי) את השלטון בפורטוגל למשפחת אצולה פורטוגזית, משפחת ברגנסה. משנת 1640 ועד שנת 1910 שלטה בפורטוגל שושלת בית ברגנסה. על המלכים הידועים של שושלת מפוארת זו נמנים ז’ואאו הרביעי, פדרו השני, ז’וזה הראשון, מריה השניה, לואיש הראשון, ומנואל השני שהודח בשנת 1910 חודשים ספורים לפני שפורטוגל הפכה רפובליקה תחת שלטון העם. גם כיום ישנם טוענים לכתר, צאצאים למשפחת ברגנסה.

אולי גם לכם מגיעה אזרחות פורטוגלית?

בדקו את זכאותכם לדרכון אירופאי

מהם שמות המשפחה וארצות המוצא של משפחתך?

מצד האב


מצד האם


בדוק זכאות