בלוג

יהודי בלמונטה – סיפור מרגש ומופלא

במשך מאות שנים סבלו יהודי ספרד ופורטוגל מהתנכלות מצד הממשל, הכנסייה, בתי המלוכה והאוכלוסייה המקומית בכלל. בין היתר בוצעו פרעות, רציחות, בזיזת רכוש, המרת דת כפויה וגירוש. נהוג לראות בגירוש ספרד, אשר התרחש בסוף המאה ה-15, את שיא הרדיפה. כבכל מקרה של שנאה ששורשיה באפליה, השאיפה הייתה לבאר כליל את הקהילות היהודיות. מסתבר כי מי שביקשו להשיג מטרה זו הצליחו במידה פחותה בהרבה מכפי שסברו – בוודאי שמעתם על ה – “יהודים האנוסים” (אותם נהגו לכנות גם “נוצרים חדשים”), משפחות ששמרו בסתר על מנהגי הדת היהודית.
בשנת 1917 גילה יהודי פולני בשם שמואל שוורץ (אשר ביקר בפורטוגל מתוקף עבודתו כמהנדס מכרות) בכפר קטן בצפון פורטוגל ושמו “בלמונטה”, כ-200 משפחות אשר קיימו מנהגים שמקורותיהם ללא צל של ספק ביהדות.
ניכר היה כי המנהגים נשתמרו תוך שהם הותאמו לצורך להסתיר דבר קיומם ממי שאינם נמנים על בני הקהילה, במיוחד מעינם הפקוחה של אנשי האינקוויזיציה. הכלל לפיהם חיו אנוסי בלמונטה במשך מאות שנים היה “היה יהודי בביתך וקתולי בצאתך”.
מרגש לגלות כיצד הצליחו היהודים האנוסים מבלמונטה לשמור על דתם, כמה חשוב היה להם לעשות זאת למרות הסיכון הגדול שהיה כרוך בכך (כל מי שנחשד בקיום מנהגים יהודיים מצא עצמו במהרה במרתפי העינויים של האינקוויזיציה). לפניכם תמצית סיפורם המופלא.

יהודי בלמונטה סברו שהם היהודים האחרונים עלי אדמות
המפגש של שמואל שוורץ עם בני בלמונטה היה מרגש מאין כמותו, זאת משום שבני המקום סברו במשך מאות שנים שהם הנצר האחרון לדת שהיו כה גאים להשתייך אליה. הם הופתעו כששמואל הצהיר באופן כה פתוח וגלוי על היותו יהודי, והתקשו להאמין שאכן כך הדבר. אחת מנשות הכפר, מבוגרת ומכובדת, ביקשה שיאמר תפילה בשפה שהוא טוען כי היא שפתם של היהודים. שמואל השמיע את “שמע ישראל” וברגע שאמר את שם השם בעברית הבינו כולם כי הוא אכן יהודי.

להערים על הנוצרים
היהודים האנוסים אשר ביקשו לשמור על מנהגיהם נדרשו לפתח דרכים לעשות זאת מבלי ששכניהם הנוצרים יגלו. אחת הדוגמאות עליה מספרים בבלמונטה היא קיום מצוות חגי ומועדי ישראל, תוך כדי ניהול משחק קלפים.
כך למשל ביום כיפור, אשר בפי בני בלמונטה כונה “סנטה פירה” שפירושו “היום הקדוש”, התענית התקיימה תוך התכנסות לתפילה במסווה של מפגש תמים למשחק קלפים. עד היום שומרים בני המקום על מנהג משחק הקלפים, היות וברבות השנים הוא הפך בעיניהם חלק מן המסורת המקודשת.
באופן דומה, אפיית המצות לפסח בוצעה על ידי הנשים במרתפי הבתים תוך שבקומה מעל יושבים הגברים ומשחקים קלפים. המצות כונו “הלחם הקדוש”, ומכיוון שהנוצרים ידעו מתי אמור לחול חג הפסח, הכנת המצות החלה רק ביום השלישי לחג.

מכיוון שברית מילה מספקת ראיה מפלילה, נאלצו יהודי בלמונטה לזנוח מנהג זה. גם בפמוטים לשבת לא ניתן היה להשתמש, ולכן נהגו להבעיר בערב שבת שמן זית במנורת מאור רגילה.
מזוזות לא ניתן היה להתקין על משקוף הדלת, ולכן הכינו לעצמם יהודי בלמונטה מעין מזוזות כיס שהם נושאים עימם.

מנהגים נוספים אשר הותאמו למציאות המורכבת היו טקסי נישואין, קבורה, מנהגי אבלות, פיוטים מיוחדים בפורטוגזית (ובכללם “ברכת המזון”, “תפילת הדרך”, “ברכה לנטילת ידיים” ועוד). ככל שהדבר נוגע לכשרות, לא ניתן היה להקפיד על שחיטה כשרה, אולם בני בלמונטה נמנעים מאכילת דם, בשר חזיר, שפן, ארנב ודגים ללא קשקשים.

שחרור מן הצורך בחשאיות
למעשה, עד היום לא השתחררו יהודי בלמונטה לחלוטין מן הנטייה לקיים מנהגיהם הייחודיים בצנעה וללא משיכת תשומת לב מיותרת. רק בשנת 1974, עם הפיכת פורטוגל לדמוקרטיה, פנו בני בלמונטה לקהילה היהודית בליסבון בבקשה לסייע להם להשיב לעצמם אורח חיים יהודי מלא. בראשית שנות התשעים הגיעה לבלמונטה משלחת מישראל, אשר סיפקה תמיכה נוספת לתהליך השיבה ליהדות.

כיום חיים בכפר הציורי כ-3000 יהודים. על אבן זיכרון בבית הכנסת חקוקות מילים המספרות כיצד במשך חמש מאות שנים (מ – 1492 ועד 1992) לא כבתה הגחלת, המסורת היהודית נשתמרה בחשאי כשהיא עוברת מפה לאוזן, מדור לדור, כל זאת למרות סכנת הגילוי והנפילה לידי האינקוויזיציה. מרגש לגלות עד כמה חשוב היה ליהודים לא לאבד את דרכם, וכיצד הצליחו בזאת וצלחו תקופה חשוכה עד שהגיחו שוב אל האור.

אולי גם לכם מגיעה אזרחות פורטוגלית?

בדקו זכאותכם עכשיו

מהם שמות המשפחה וארצות המוצא של משפחתך?

מצד האב


מצד האם


בדוק זכאות